סדנה מאת שריה תנעמי
טיפים ונקודות להרחבה והבנת האימון
להתחיל מסיטואציות קלות לשינוי
אם ניסית לשנות סיטואציה כלשהי, וזה לא הלך, אז לא נורא. תוכל לבחור בסיטואציה אחרת, ושם לבצע שינוי. תתחיל מהמקומות הנוחים לך לעבוד איתם. כשאתה מבצע שינוי היכן שאתה כן יכול, המוח והגוף מתחילים להפנים את היכולת לשנות, המיומנות הזו מתחדדת בתוכך, ואז תוכל לעבור לסיטואציות נוספות, למצבים נוספים.
לא צריך להילחם בכוח על מצב מסוים, אלא להיות קשוב, ולהיות פתוח לשינוי שמתאפשר כעת.
עם הזמן, השינויים לטובה מצטברים, וזה כמו פאזל שנבנה. התמונה השלמה מתבהרת. דברים מסתדרים.
ועוד נקודה. אם הצלחת חלקית בסיטואציה כלשהי, אל תצטער על מה שלא הצלחת. עצם זה שבאת מוכן לשנות ולשפר, זה כבר טוב, וגם מה שהשגת כעת זה טוב. אולי בפעם הבאה תהיה יותר הצלחה. זהו תהליך בנפש שכל הזמן נבנה.
הדימוי של פאזל חשוב. צריך להיות קשוב לחלקים המתאימים שמצאנו! עוד חלק ועוד חלק, והתמונה מתבהרת. מי שלא קשוב לחלקים שהוא מוצא, נותר פסימי, ולא רואה את האור שמתווסף וגדל. התקדמות אמתית קורית, כשאני מעריך ורואה כל צעד שקורה.
כתוב "יומן"
בסוף היום, או בזמן שמתאים לך, תוכל לכתוב סיכום של הדברים שהצלחת בהם. סיטואציות שהרגשת שמשהו משמעותי קרה שם. למשל:
– שימו לב לדגשים על תכונות שמתעוררות, ורבדים שמתעוררים
- הרגשתי קלילות בפעילות…
- במפגש חברים זרמתי שוחחתי ונהניתי – זרימה, יחסים, שמחה
- מצאתי לעצמי "זמן רוגע" עם מוסיקה ותחושת הרפיה – יכולת לעצור ולהרפות, לשחרר. רגיעה.
- ביצעתי תרגילי תנועה עם הרגשה טובה ומשוחררת – עבודה עם תנועת הגוף ותנועה פנימית.
- ניגשתי לפעילות מאתגרת עם הכנה עצמית, וגישה אחרת – עבודה עם מחשבה מרימה, וגם תנועה פנימית של "להיות מוכן".
- עצרתי לכמה רגעים, ודמיינתי את עצמי: אדם חזק מלא עוצמה, גוף חופשי ומשוחרר ומלא רגש וחיוניות – דמיון.
הכתיבה תחדד עוד את העוררות שאתה עובד עליה, בניגוד לחזרה להרגל הפחות רצוי. כך גם תראה את ההתקדמות שלך כתובה, וזה מעודד.
להשתמש בכלים זמינים ופשוטים
מה עושה לנו טוב? יש את הדברים הפשוטים, שמעוררים אותנו לחיים, שמעוררים את הרבדים, ואת התכונות הרצויות. ולמרות תרומתם הגדולה עבורנו, אנו עשויים "לשכוח" לעשות אותם:
- לשמוע מוסיקה, לשיר
- לטייל בשמש נעימה, אוויר וטבע
- פעילות גופנית זמינה ופשוטה, למשל: הליכה רגועה, קפיצה על חבל, רכיבה על אופניים, ריקוד.
- סתם לאכול משהו טעים…
אולי אם נהייה קשובים בטיול, נרגיש את השמש מחממת את הגוף ומשחררת, ואת הרוח מלטפת. יש כאן עוררות של חוש המגע. עוררות של רגיעה, שמחה, שקט…
מוסיקה תעורר את השמחה, תנועה ותנועה פנימית.
פעילות גופנית פשוטה ורגועה תניע אותנו ותזרים את הדם.
אז כל מיני דברים קורים: רגשות, תנועה, מחשבות טובות, טעמים, מגע. תכונות מגוונות פתאום עולות ונחשפות מחדש. אולי פתאום עלתה "התלהבות" או "פליאה" כזו שלא חווינו הרבה זמן. אולי פתאום נרגיש את זרימת הדם חזק יותר, אולי פתאום אזור בגוף נפתח, ויש יותר מקום לנשימה, לאוויר. אולי פתאום הייתה באוויר תחושת חברות מיוחדת. לפעמים זה מרגיש קצת מפתיע. אנחנו מחזירים לעצמנו את החיוניות, ומרעננים עצמנו.
לצאת מהמרוץ
"לצאת מהמרוץ" זו תכונה חשובה. תשימו לב, שגם במצבים שיש לכם מספיק זמן, ואין צורך למהר, אתם חשים צורך למהר, וקשה לעשות את זה בנחת (אלא אם כן, אתם אנשים מאוד רגועים). וזה בגלל, שיש הפנמה בגוף ובמוח של תכונת ה"מרוץ" במקום תכונת ה"נחת". כוחו של הרגל, "חינוך" שקיבלנו, להיות במרוץ…
מה שמומלץ לעשות, זה לשים לב לזה. ולחקור, אין אני "מפעיל" מחדש את השקט והרגיעה. מה קורה בתנועת הגוף ובתנועה הפנימית, ברגש בחשיבה וכו'. איך אני משיב לעצמי תכונה חשובה זו, תכונה שמאפשרת עוד תכונות רבות שיבואו בעקבותיה.
להאמין שאני יכול לתקן
"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן". אנחנו רואים, שאנחנו יודעים לקלקל… גורמים לכל מיני פגמים. טוב, זו תכונה אנושית וטבעית. השאלה, אם אני יכול לדעת, איך לתקן. האם אני יכול כל הזמן לחזק בתוכי את היכולת לתקן, שהתכונה של "תיקון" תהיה אצלי בעוררות. שזה יהיה חלק ממני.
האם כשאני רואה "פגמים" אצלי, אני נרתע ונסוג, או שאני יודע: אפשר לתקן. שאז הגישה שלי ביומיום היא: בסדר, אני אמצא דרך לתקן, אני אחשוב על פתרון, אני אמצא פתרון.
מי שאין לו את המודעות, שאפשר לתקן, מי שאין לו את האמונה שאפשר לתקן, עלול לחוש בהרבה מצבים מאתגרים תחושה של נסיגה ורתיעה: "אין לי כוח לזה… מה אני יכול לעשות… חבל שזה כך וזה מאוד מצער". אם את מזהה, שכך המודעות אצלך, הגיעה הזמן לעורר את התכונה: היכולת לתקן.
לעשות ולא רק לקרוא וללמוד
יש נטייה אצל חלק מהאנשים "פחות ליישם". לקרוא, לפעמים גם לכתוב, אבל לשכוח "לצאת החוצה" לתרגל. לקום מהכיסא אל השמש והרוח… למצוא סיטואציה מתאימה, ולעשות. ליצור שינוי.
אל תוותרו לעצמכם על העשייה… שימו לב שאתם לא נשארים על הכיסא יותר מדי זמן.
להפוך בעיה לאתגר ואתגר לצמיחה
אם יש לך "בעיה"… בעיניך היא בעיה כעת. אבל אתה יכול להתייחס אליה כסיטואציה ניתנת לשינוי. אתה יכול להביא יותר נשימה, רוגע או תנועה חופשית לסיטואציה הזו, אתה יכול לחשוב נכון יותר הפעם, לעורר רגש משחרר.
כך הבעיה הופכת לאתגר מעניין, ובסוף זה עשוי להפוך למקור לצמיחה. כי בסיטואציה הזו, אתה נושם יותר טוב, מרגיש יותר טוב וחושב יותר טוב… כי עשית את האימון הזה, את העבודה הזו.
כתוב "תפילות"
תפילה היא טבעית, וחשובה כדי ליצור שינוי. אפשר ב"דיבור", ואפשר לכתוב. אם אקח רגע של שקט, ואכתוב לעצמי תפילה – נקודה חשובה שאני מבקש בחיים, חוליה שזיהיתי שחסרה, זה יכול להיות: "תן לי הארה במצב X, שאהיה עם שקט פנימי, ואדע לעשות את הדבר הנכון". זה יכול להיות: "תן לי אהבה בלב, כשאני פוגש כל אדם".
אז קח לך רגע של שקט, וכתוב את הבקשות החשובות שלך, שיגרמו לצמיחה ולשחרור של עצמך. (תוכל גם לכתוב תפילת הודאה, ולומר תודה על היש, ועל מה שתבחר להודות)
מה תרוויח בזה?
- התחושה שאתה לא לבד! יש עם מי לדבר. אתה מדבר, משתף, מבקש דברים חשובים, ונוגע בנקודות מהותיות שלך עם תחושה של שיתוף וחיבור.
- אתה ממקד את המוח, הנפש והגוף ליעדים שבחרת (אתה מחזק את הרצון), מה שמוביל לפעולות, ולכך שדברים קורים.
- זה סוג של מדיטציה, השראה, שקט. אתה מחזק את התנועה הפנימית שבך.