לשחרר את המתח

ההנחיה הפשוטה "לחייך", לא תמיד פשוטה… יש אנשים שעלולים לחייך חיוך מלאכותי.

אם נחקור את החיוך באמצעות הכלים שלמדנו, הרבדים המגוונים, נוכל לשים לב לכמה נקודות:

יתכן ששרירי הפנים לא משוחררים דיים, או האנרגיה שפנים לא פתוחה. וגם מה קורה בכל הראש? אולי הוא חווה עומס ודחיסות, ש"הוטמעו" לתוכו עם השנים. אז כשאני מחייך, אני צריך לשים לב לזה (תנועה ותנועה פנימית). לנסות לשחרר את הראש, את הפנים, אולי לדמיין שהראש "מאוורר" אנרגטית.

ואם כבר אנחנו על התנועה… אז מה קורה בצוואר? אפשר לתת שם איזה שחרור? ובבטן? יתכן ששחרור הבטן יעזור לחייך. וגם נפתח אנרגטית את החזה… ואם נעמוד יציב יותר עם כפות הרגליים… כל זה יעזור לנו לחייך! כי העומס בתוכנו חוסם חיוך משוחרר, ואילו תנועה משוחררת בגוף תאפשר את זה.

הנקודה הבאה שקשורה לחיוך, זה "עוררות הרגשות", וגם דמיון. אם לא נעורר רגשות שמתאימים לחיוך (שמחה, רגיעה, התלהבות, פליאה…), יקשה עלינו לחייך. כך גם אם נדמיין דמיונות קשים. השבת הרגשות הטובים לעצמנו, ודמיון נעים, יאפשרו חיוך משוחרר.

כך תמשיכו לחקור מה קורה כשאתם מחייכים. תשימו לב. מה המחשבה שקורית כשאני מחייך. ואם יש לי ייעוד בחיים, איך זה משחרר אותי. ואיך שימת לב לחושים: ראייה, שמיעה, טעמים… מעוררים אותי לחיים, ואני יכול לחייך.

לסיכום, במקום לחייך בכוח חיוך מלאכותי או להתייאש מלחייך באמת, בואו נחקור את כל הפסיפס שמרכיב את החיוך. זו עוד הזדמנות בשבילנו לתרגול עמוק. לעוררות של כל האישיות ממש.

יתכן שעבודה כזו על "חיוך" תיקח קצת זמן… אבל זה יסודי, לא מלאכותי ומשנה חיים.

תוספת חשובה: זה לא רק חיוך, אלא כל מגוון הרגשות שעוברים דרך הפנים שלי. תחשבו על כך, שגם הפנים דורשים תרגול ותנועה. לא להשאיר את הפנים תקועות על רגשות מסוימים… ולא תקועות על תנועה כלשהי… תעבדו גם עם הפנים והראש, תביאו להם חיוניות ותנועה משוחררת.